• פרשת מטות-מסעי - התרת נדרים

  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • פרשתנו פותחת בפניה של משה אל ראשי המטות וציווי על פרשת נדרים: "איש כי ידור נדר לה'... לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה". ובהמשך מופיע גם עניין הפרת נדרים: אשה או בת שנודרת נדר,  לאביה (או לבעלה אם היא נשואה) יש סמכות להפר (דהיינו לבטל) את נדרה, על כל פנים בנדרי עינוי נפש וכד'.

    ונשאלת השאלה מדוע נאמרה דווקא פרשה זו לראשי המטות, מה שלא מוזכר לגבי אף מצווה אחרת שבתורה.

    כידוע ישנה אפשרות הלכתית של "התרת נדרים". אדם שנדר נדר והוא כעת מתחרט עליו יכול לפנות לחכם שיתיר לו את נדרו (למעט מקרים מסוימים שאינם ניתנים להתרה). וכבר חז"ל אמרו (במשנה במסכת חגיגה) "היתר נדרים פורחים באוויר", שזוהי מסורת שבתורה שבעל פה ואין לה כל כך סמך במקרא. "לא יחל דברו - אבל אחרים מחלים לו". ושמעתי מהרב יעקב מדן שליט"א, ראש ישיבת "הר עציון" שבגוש עציון המתחדש, הסבר יפה המיישב את הדברים על הלב. ואמר הרב מדן שעניין הפרת נדרי האשה והבת שנזכר בתורה מובן מאוד לאור ההכרות עם מבנה החברה והמשפחה בימי קדם. פרנסת האשה והבת היו מוטלים על הבעל והאב באופן מוחלט, האשה הייתה מופקדת על הבית, והבעל היה המפרנס הבלעדי. כיוון שכך, ברגע שהאשה נודרת נדר של עינוי נפש (כגון שאסרה על עצמה מאכל מסויים) ההשפעה על הבעל (או האב) היא מידית – הוא זה שיצטרך עכשיו לטרוח ולחפש בשוק תחליפים למה שאסרה על עצמה. הנדר משפיע ישירות עליו, ולכן ניתנה לו הסמכות כראש המשפחה וכמפרנס היחיד לבטל את הנדר.

    ואמר הרב מדן שכיחס בין האב לבתו, כך גם היחס בין כל אדם לעומת "ראשי המטות". האדם לא נמצא כאן לבד - הוא חלק מהחברה, ולהתנהגותו ואורחותיו יש השלכה על החברה כולה, וממילא נדריו הם מראש רק על דעתם ובהסכמתם של ראשי הקהל (כעין מה שאמרו בגמרא "כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש") ויש להם סמכות להתיר את נדריו (אם כי לא להפר אותם בעל כורחו).

    ומעתה מובן היטב מדוע דווקא פרשה זו של הנדרים נמסרה לעם ישראל דווקא דרך ראשי המטות. ובאמת אף ש"היתר נדרים פורחים באוויר" יש להם סמך גדול בפשוטו של מקרא.

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף