• היום לפני... נשיא מצרים. אנוואר סאדאת, מבקר בירושלים

  • כתב - MotiL    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • כפי שפעלה על המצרים, כבר אז, עובדת ההכרה בחוסר התוחלת של לחימה בישראל, כך בדיוק פעלה הכרה זו על הפלשתינים והוכן הרקע לאוסלו (הראשון), עד שׁשַׁחֲקוּ אותה לחלוטין ביילין ופרס, בפשרנותם המוגזמת ובוויתוריהם המופלגים. כך פועלת הכרה זו גם היום, ועוד ביתר שאת, על האמירויות ועל בחריין.

     

    היום, לפני 43 שנה, ב – 19 לנובמבר, 1977, נפל דבר בישראל ובמדינות ערב. נשיא מצריים, אנואר סאדאת, הגיע לביקור בישראל. בכך הוא היה למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור במדינת היהודים. 

    סאדאת נאם במליאת הכנסת ונפגש עם כל סיעות הבית. הוא שהה בישראל שלושה ימים. ביקורו פתח תקופה חדשה בדברי הימים של המזרח התיכון. נפרצה חומת "שלושת הלאווים" של חרטום, אותה הכתיבה דווקא מצריים.

     

    הרבה גיליונות דפוס נתמלאו עד אפס מקום, בדברי הגות ובמלל רב, לפני, בעת ואחרי הביקור. פרשנים נזעקו לפירושים שונים, לעתים משונים, כדי להסביר את פשר התפנית המפתיעה במדיניות החוץ והבטחון המצרית דאז.

    דווקא קורות הימים האחרונים נותנים הסבר להחלטתו הבלתי צפויה, של המנהיג המצרי. התבוננות מבעד לאספקלריית החודשים האחרונים, של האירועים הדרמטיים, שפקדו את העולם הערבי ואותנו, נותנת אפשרות להבין טוב יותר, את החלטתו המהפכנית דאז של סאדאת. מתברר כי הוא הבין את העולם הפוליטי – גלובלי, בו הוא חי, טוב מאתנו. בהחלטתו, ניתן ביטוי ומשקל, לכוחה הגובר של ארצות הברית במזרח התיכון (גם בזכות תיאום פעולותיה עם ישראל). הפרשנות שלו לשינויים שיחולו בחבל הארץ שלנו, הייתה נכונה, אף הרחיקה, כאמור, ראות מזו שלנו. הנחת יסוד שעמדה בפניו, היא עובדת נצחונו של צה"ל, 4 שנים טרם בואו, במלחמת יום כיפור.

     

    המלחמה האמורה גרמה כי מצריים תמצא עצמה על פרשת דרכים. מול עיני ההנהגה המצרית הסתמנה העובדה כי מלחמה, עוד מלחמה, כזו הקודמת, בה תלו שוב את כל  יהבם, תסתיים בעוד כישלון מצרי, שלא לומר בתבוסה. 

     

    המצרים ניצלים מתבוסה בזכות האמריקאים 

     

    ולכן ברורים המניעים לביקורו של הנשיא המצרי. הם נעוצים חזק בתוצאות הלחימה בסיני. ראוי לדפדף באירוע מרכזי במלחמה ההיא. אירוע שהושמט במכוון מדפי ההסטוריה הישראלית, "בעזרת" המדיה האלקטרונית והפרינט (בחלקו). 

    הכחשת הניצחון, הייתה מוטיב מרכזי בכל הדיווחים, על המלחמה ההיא.

     

    ראשיתו של דבר הייתה בחילוקי דעות במטכ"ל המצרי. הגנרלים המצריים יזמו, בהשראת סאדאת, כבר בתום הסיבוב הראשון, של הקרב על המעוזים, שהסתמן כהצלחה, מבחינתם, מתקפה המצרית מחודשת (14.10.73), ופריצה לעומק סיני.  במהלך הדיונים, בצמרת המצרית. הביעו אישים מרכזיים התנגדות לפעולה. על חלק מהמתנגדים איים סאדאת כי אם יתמידו בהתנגדותם, הם יואשמו בבגידה. בלחצו של הנשיא, ולמרות חילוקי הדעות, הוחלט במטכ"ל המצרי, לבצע את המתקפה, אף רוכזו כוחות גדולים לשם כך. התוצאה ידועה: תבוסה צבאית מצרית, לאחר קרב שין שין, מהגדולים בהסטוריה הצבאית. 

    למחרת (15.10.73), צלח אריאל שרון את התעלה. הסיום נראה באופק. אכן נוצר מפנה דרמטי במלחמה, לכל הצדדים, אלה הלוחמים ואלה המשקיפים מן הצד, התברר כי היא עתידה להסתיים בכשלון מצרי ברור. 

    ההנהגה המצרית לא יכלה להימנע מהסקת המסקנות המתחייבות. קרי: הפניית המאמצים להחזרת סיני אל המישור הדיפלומטי. 

     

    היה אוהל? הינדוס התודעה בישראל ובמצריים.

     

     

    עד מהרה הוצב במצריים אוהל השלום של האו"מ, שאמור היה לשכן את המשלחות של מצריים ושל ישראל, לסיכום תנאי הפסקת האש הנשק.  

    ואגב, הינדוס התודעה פעל היטב גם שם, לא רק אצלנו: בכוחו בוצעה מחיקה שקדנית של מראה האוהל בו נחתם הסכם הפסקת האש בק"מ ה – 101 מקהיר. התברר כי הצנזורה הצבאית המצרית פעלה שעות נוספות, במטרה להעלים את המראה המטריד של אוהל השלום מעיני הציבור המצרי (כפי שנעלמה או הועלמה דמותו, מעין התקשורת הישראלית)

     

    סיום עידן המלחמות בישראל 

     

    אל המסקנה, אליה הגיע סאדאת, בתום המלחמה דאז, אך באיחור של 43 שנה, הגיעו שליטים ערביים עכשיו. ביקורו בירושלים, של ראש המדינה הערבית החשובה ביותר, היה לכן פריצת דרך לדורות. משקלו הפוליטי המיוחד עומד בעינו היום, יותר מאשר בימים ההם. 

     

    כפי שפעלה על המצרים, כבר אז, עובדת ההכרה בחוסר התוחלת של לחימה בישראל, כך בדיוק פעלה הכרה זו על הפלשתינים והוכן הרקע לאוסלו (הראשון), עד שׁשַׁחֲקוּ אותה לחלוטין ביילין ופרס, בפשרנותם המוגזמת, ובוויתוריהם המופלגים. אלה נראו לבני שיחם כביטוי לחולשה. אבל עצם ההכרה בחוסר התוחלת של לחימה בישראל, פועל, ועוד ביתר שאת, על האמירויות ועל בחריין.

     

    היבט נוסף וחשוב של הביקור ההוא: דחיקת הנושא הפלשתיני מחזית המאבק של הערבים בישראל, אל שוליו הנסתרים, למעשה הסרתו מעל הפרק. תהליך זה, שורשיו  מצויים כאמור בביקורו של סאדאת. 

    לפלשתינים אבד מקומם המרכזי במכלול הבעיות בפניהן עומד המזרח התיכון. העולם הסוני ניצב בפני איום משמעותי הרבה יותר: האיום האירני השיעי. 

    על מנת לשפר את סיכוייהם לעמוד בפניו, הם, הסונים, זקוקים לישראל. בחדשים האחרונים נתנו האמירויות ביטוי למסקנה זו בהתוויית קו חזית מדיני ברור וחדש, ובעתיד כנראה גם צבאי: שיתוף פעולה עם ישראל, מול איראן. 

    נתניהו זיהה נכון את הסיכויים למהלך כזה, וביצע אותו בהצלחה.

    .

     

    בצילום: נשיא מצרים, אנואר סאדאת, נואם בכנסת. לצידו יצחק שמיר, אז יו"ר הכנסת, ואפריים קציר, נשיא מדינת ישראל. 

     

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף