• מאמרותיו של רבי נחמן מברסלב (4)

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - תגיות:

    • מאמרותיו מלאות החכמה והעומק של רבי נחמן מברסלב

    • - דע שאפשר לצעוק בקול דממה דקה בצעקה גדולה מאד ולא ישמע שום אדם כלל, כי אינו מוציא שום קול כלל, רק הצעקה היא בקול דממה דקה. וזה יוכל כל אדם, דהינו שיצייר במחשבתו הצעקה ויכנס קול הצעקה במחשבה ויצייר בדעתו קול הצעקה ממש עם הניגון כדרך שצועקים, ויכנס בזה עד שיצעק ממש בבחינת "קול דממה דקה" (מלכים א יט,ב) ושום אדם לא ישמע כלל. ובאמת אינו ציור ודמיון אלא צעקה ממש, שיצעק ממש במוחו על ידי מה שמצייר במחשבתו קול הצעקה, שבזה הוא מכניס קול הצעקה אל המח, ויוכל לעמוד בין כמה בני אדם ויצעק מאד ושום אדם לא ישמע כנ"ל.


    • - אמר: נכספתי מאד שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבור. ואמר שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדושה מאד, שנלכדו במצודה רעה עד שמורגלים בעברות חס ושלום, אף על פי כן הכוח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שמורגלים בהם. ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמוד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה, בוודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה, כי כוח התורה גדול מאד.

    • - כשהאדם כל היום בשמחה אזי בנקל לו ליחד לו שעה ביום לשבר את לבו ולהשיח את אשר עם לבבו לפני השם יתברך. ואמר כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד לאדם יותר משאר כל העבודות. וענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי אם רק על ידי ענייני שטות לעשות עצמו כשוטה ולעשות ענייני צחוק ושטות וכו', ורק על ידי זה באין לשמחה. וכשהאדם זוכה לשמחה, אזי השם יתברך בעצמו שומר אותו ומציל אותו מפגם הברית.

    • - אמר: בעולם הבא מניחים כמה בני אדם בחוץ והם צועקים בקול מר: תנו לנו מה לאכול. ובאים אליהם ואומרים להם: הרי לכם אכילה ושתייה אכלו ושתו, והם משיבים: לא לא. אין אנו צריכים אכילה זאת, רק אנו צריכים אכילה ושתייה של תורה ועבודה. וכן מניחים כמה בני אדם ערומים בחוץ והם צועקים גם כן מאד: תנו לנו במה להתכסות. ובאים אליהם ואומרים: הרי לכם מלבושים, והם משיבים: לא, אין אלו מלבושים נצרכים לנו כלל, רק אנו צריכים מצוות ומעשים טובים להתלבש בהם. וענה ואמר: אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות אחר כך איזה קפיטליך תהלים ולהתלבש באיזה מצוות.

    • - אצל "העולם" השכחה היא חסרון גדול בעיניהם. אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא הייתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה'. אם היה זוכר כל מה שעברת לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אופן. גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשיו, על ידי השכחה, נשכח מה שעבר.
      וכתוב בספרים שבשביל דבר זה ניתנה השכחה, כדי שתהא התורה חביבה על לומדיה תמיד כשעה הראשונה. כי על ידי השכחה, כשחוזר ובא ולומד אפילו מה שכבר למד, הוא אצלו כחדשות וחביב עליו. ומשלו משל על הלומד ושוכח, ששכרו אנשים למלאות חביות, והחביות היו נקובים, וכל מה שהיו שופכין לתוך החביות נשפך לחוץ. והטפשים אמרו: הואיל וחוזר ונשפך לחוץ, למה לנו ליגע ולמלאֹות מאחר שאחר כך נשפך. אבל החכם אומר: מה לי בזה, הלא פורעין לי על היום, ושכרי לא יקפח מכל יום ויום, כי אני מֻשכר לימים ומה לי אם נשפך. כך אף על פי ששוכח לימודו, שכרו לא יקפח מכל יום ויום.
      ודע שלעתיד מזכירים את האדם כל מה שלמד, אף אם שכח. גם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה. לעתיד בעולם הבא יבינו. כי עיקר התורה היא להנשמות, שבעולם הבא יהיו הנשמות בקיאים ומשיגים היטב את התורה שלמד ושמע האדם בעולם הזה. אשרי המבלה ימיו בתורה ועבודה הרבה.

  • תגובות 

חזרה לראש הדף