• הפטרת שבת חנוכה - סמל המדינה וגבורת המכבים

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • הפטרת השבוע היא הפטרת חנוכה, פרק בספר זכריה (פרקים ג-ד), בה מופיע חזון המנורה,  שהוא המקור לסמל מדינת ישראל:  

    "וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ: וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ".

    זכריה רואה את מנורת הזהב – סמל לגאולת עם ישראל ובניין ארץ ישראל ובית המקדש, יחד עם "הזנה אוטומטית" – ישנן שבע מוצקות שמזרימת שמן מהזיתים שבצידי המנורה אל שבעת נרות המנורה.

    פשר החזון מוסבר לזכריה:

    וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת".

    בניין בית המקדש ייבנה לא בכח הזרוע, כי אם בזכות רוח ה' שתפעם בעם.

    שמעתי מהרב חנן פורת זצ"ל: בפשטות אפשר היה אפשר לטעות ולחשוב שהדרישה מזרובבל היא שישב בשקט, פסיבי,  והכל ייעשה על ידי הקב"ה. אבל הנביא בעצמו בהמשך הפרק כותב לא כך:

    "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי ה' צְ-בָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". זרובבל עצמו הוא שיבנה ויעשה – אבל מאיפה יקבל את הכוח והתבונה לפעול? "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת" – רוח ה' היא שתתן לו את הכוח לפעול ולעשות. העניין הוא התודעה שמכוחה יפעל - לא תודעת "כוחי ועוצם ידי" כי תודעה ומודעות של "וזכרת את ה' א-להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

    וכך גם בסוף החזון ישנו תיאור של "שני צנתרות זהב" שקוטפים אוטומטית את הזיתים משני ענפי הזית, ומייצרים את השמן המוזרם למנורה.

    "וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב: וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי: וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ".

    ומסביר רש"י: שני בני היצהר אלו הכהונה והמלכות (ששניהם נמשכים בשמן). מי שיפעל לגאולת ישראל אלו ההנהגה המעשית יחד עם ההנהגה הרוחנית ששניהם יקבלו את הכוח מרוח ה' שתפעל דרכם.

    לא לחינם נבחרה הפטרה זו להיות הפטרת חנוכה. כי זה ממש מה שהיה עם המכבים- שמרדו באימפריה חזקה, והרוח האדירה של האמונה - רוח ה' שפיעמה בקרבם, היא שהעניקה להם את הכוח והגבורה לצאת ולהילחם, ולקומם מחדש את חירות ישראל.

    רעיון נפלא זה מופיע גם בזוהר בפרשתנו (מקץ קצח,א).

     הזוהר מתאר שהיו ארבעה מלכים צדיקים,  דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, שכל אחד ביקש סיוע בקרב יותר מחברו שקדם לו. דוד בקש (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו' ואמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן וכמו שנאמר (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם.

    כמה דורות אחריו עמד אסא, ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, ואמר לו הקב"ה אני עושה כן, שנאמר (דברי הימים ב' י"ד) 'וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפול מכושים ואין להם מחיה כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו' - לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו.

    עמד אחריו יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנאמר (דברי הימים ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהילה נתן ה' מארבים על בני עמון והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו.

    כמה דורות לאחר מכן עמד אחריהם חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנאמר (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

    והזוהר (מקץ קצח, א) שדוד הוא שהיה החשוב מכולם, שהיה מפשפש תדיר במעשיו יותר מכולם, ולכן הוא זה שבקש הכי פחות. הוא לא חשש לצאת לקרב מתוך סייעתא דשמיא, ואמונה בעזרת ה', ולפעול בעצמו למען הצלחת עם ישראל.  

     וכך שמעתי מהרב חנן פורת זצ"ל שהיה אומר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בהסבר הפסוק מספר זכריה שהזכרנו - "לא בחיל ולא בכח, כי אם מתוך רוחי, אמר ה' צ-באות". מתוך רוח ה' תהיה אתה הצינור לגאולת עם ישראל בארצו.

  • תגובות 

חזרה לראש הדף