• מרדכי ליפמן: "אהוד ברק: מחלת הפה והחטוטרת"

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - MotiL    
  • - תגיות:

  • 1. הבוץ והרפש

     

    ברק, הפך להיות מאדם מוערך, ראש ממשלה ושר בטחון לשעבר, לפוליטיקאי המוכה במחלת הפה והחטוטרת. הוא שקוע בניסיונות נואשים להידחף לתוך שורת העומדים בתור והממתינים להיכלל בקבוצת המועמדים לתפקיד פוליטי. איזה תפקיד? 'בבקשה', הוא שוטח את תחינתו, 'תנו לי משהו מרכזי, במחנה הציוני, אולי ברשימה שיקים בני גנץ (אם בכלל). משהו'. ואיך ישיג את אותו 'משהו'? כמובן בעזרת הפטנט הבדוק שכבר נוסה על ידי ציפי לבני, על ידי משה בוגי יעלון ועוד רבים אחרים: מיחזור של בוץ ורפש, שנעשה בהם כבר שימוש לעייפה, ולהטיחם שוב ושוב  - בנתניהו. כך ורק כך הוא מוצא את דרכו, מפעם לפעם, אל הכותרות. 

     

    לרשותו לשונו הגסה והאלימה. אידיאולוגיה? הצחקתם אותנו. 'הטיפול' המתמיד 

    בנתניהו, משחרר אותו מכל ה'איזמים'. לא צריך דיון בקפיטליזם, בסוציאליזם ואולי בעוד שאלות שעל סדר היום. לא. 

     

    אוי, כמה שהשימוש באינסטנט בוץ הזה זמין ונוח. 

     

    2. החטוטרת – קרן וקסנר ושאר ירקות

     

    כאשר שואלים את ברק על קרן וקסנר, שהעבירה לו 2.500.000 דולר, בגין מחקר עלום, שאיש לא ראה, גם איש לא שמע, הוא טורק את הטלפון.... חד וחלק. כמה פשוט. 

     

    ברק הוא כיום בבחינת איסטרא בלגינא (ההמשך ידוע). אין לו כלום מבחינה פוליטית. אמתחתו ריקה. על עובדה זו לא יכול גם סגנונו המשתלח לחפות. אנשים רבים, שאולי היו מסוגלים לחבור אליו בתנאים אחרים, נדחים ממנו פוליטית, בשאט נפש, כל אימת שהוא פותח את פיו.

    לצערי, התקשורת, המחפשת, לפעמים בייאוש, נושאים עתירי רייטינג, תורמת לו את חסדיה מפעם לפעם. היא  גומלת לו רגעי ראווה (בשום אופן לא גאווה), תמורת אשד החרפות והגידופים המובטח לה, אוטומטית, כלפי נתניהו. 

    כבר אמר מי שאמר: עלינו, על קרבנותיה הכלואים (של המדיה), נגזר לסבול שוב... 

     

    יש להניח שבחדשים הקרובים (אם יתקיימו הבחירות שלא במועדן), ההתפתחויות הפוליטיות יציגו אותו ככלי ריק

     

    otmoti@netvision.net.il

     

  • תגובות 

חזרה לראש הדף