• דבר תורה לפרשת בשלח- על שלוש השירות וארבעת המלכים

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - תגיות:
  • בפרשתנו נקרא על השיא של ניסי יציאת מצרים- קריעת ים סוף, ועל השירה הגדולה שיצאה מפי משה ובני ישראל כהודאה לנס המופלא וההצלה שחוו, "שירת הים". שירה נפלאה וחשובה אותה אנו אומרים מידי יום בתפילה.

    כהפטרה לפרשת בשלח שובצה שירה אחרת, "שירת דבורה", שירת דבורה וברק בן אבינועם (בספר שופטים פרק ה) על נס הקרב נגד סיסרא וחילות יבין מלך כנען. בני נפתלי וזבולון יוצאים לקרב נגד משעבד חזק, בעל תשע מאות רכב ברזל, ומנצחים בעזרת עזרה שמימית "וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל  הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק", "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם  סִיסְרָא", "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם".

    בתנ"ך ישנה עוד שירה מפורסמת על הצלה והצלחה במלחמה, היא שירת דוד (שמואל ב כב), ושירה זו מופיעה כהפטרה בפעם השניה בה קוראים בתורה את שירת הים- בשביעי של פסח "וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל".

    והמתבונן יראה ששלוש השירות נאמרו על שלושה סוגים של ניסים. בשירת הים עם ישראל פסיבי לגמרי "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", נס שלגמרי למעלה מגדרי הטבע. בשירת דבורה, עם ישראל יוצא להלחם, אבל זוכה לעזרה ניסית במלחמה, ואילו בשירת דוד אין ניסים גלויים, דוד הוא היוצא ונלחם באויביו, אלא שהוא מכיר ויודע שכל הצלחתו במלחמותיו לא היתה באה לולא עזרה משמים.

    כיוצא בדבר ישנו מדרש מעניין על ארבעה מלכים שמה שביקש זה לא ביקש זה-  

    "ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו. דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן הדא הוא דכתיב (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם.

    עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה שנאמר (דברי הימים ב' י"ד) וירדפם אסא וגו' לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו.

    עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנאמר (דברי הימים ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'.

    עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנא' (מלכים ב' י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור".

    אפשר היה לחשוב שהמלך החשוב בין ארבעת המלכים היה חזקיהו, אבל הזוהר (מקץ קצח, א) אומר דווקא להפך, דוד היה מפשפש תדיר במעשיו יותר מכולם, ולכן לא חשש לצאת לקרב.

    וכיוצא בזה  כותב הרמח"ל במסילת ישרים (פרק י): "ואמרו זכרונם לברכה שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל (תהלים יח): ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד  כלותם, מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה לפי שלא היו מנוקים כל כך. והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו: יגמלני ה' כצדקי כבור ידי ישיב לי. ואמר עוד: וישב ה' לי כצדקי כבור ידי לנגד עיניו, והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו. ואז חזר ואמר: כי בך ארוץ גדוד וגו', ארדוף אויבי ואשיגם".

    אם כן, המתבונן יראה ששירת הים וכל הניסים באו לחנך את עמ"י שיש בורא ומנהיג לעולם, והציפיה היא שיתעלו לדרגה של לפעול ולעשות בעולם הזה, כבשירת דבורה ולמעלה בזה בשירת דוד, מתוך ההבנה שיש מנהיג לעולם שממנו הכח והעזרה שכל אדם חייב כדי להצליח, "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

  • תגובות 

חזרה לראש הדף