• מקס פריבלר, בן ה־88, ניצל מהנאצים, התגייס לצבא האדום והגיע לאושוויץ לשחרור המחנה. 75 שנה אחרי, הוא מספר: "הבטחתי לאבא שלי שאנקום בגרמנים וכך עשיתי"

  • כתב - פורום    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • הוא היה רק בן 13 כשהגיע עם הצבא האדום ב־27 בינואר 1945 למחנה ההשמדה אושוויץ, והיה בין משחרריו. 75 שנים עברו מאז, אך מקס פריבלר עדיין זוכר את הזוועות והמראות הנוראיים שלא עוזבים אותו כל חייו. היום, יום השואה הבינלאומי, המועד שבו העולם מציין 75 שנה לשחרור מחנה אושוויץ־בירקנאו, שבו נרצחו כ־1.1 מיליון יהודים, יש לו רק בקשה אחת: "הדבר היחיד שאני רוצה זה שהזוועה הזאת לא תהיה יותר בעולם. התמונה הנוראה הזאת שראיתי שם נחרטה אצלי לכל החיים".

    לפריבלר היו אחות ושני אחים. אך הילדות המאושרת שלו התנפצה לרסיסים ב־1941, כשגרמניה הנאצית כבשה את האזור במסגרת מבצע ברברוסה. כל בני משפחתו נספו בשואה. "ביוני 1941 הגיעו אלינו הגרמנים", הוא נזכר. "את סבא שלי סחבו לשער של הבית מהזקן, הוא קיבל התקף לב ומת. זו הייתה הלוויה הראשונה, הטרגדיה הראשונה במשפחה שלנו. אחר כך העבירו את המשפחה שלנו לגטו בסטניסלבוב, כיום במערב אוקראינה. ב־19 במרץ 1942 אנשי גסטפו ושוטרים אוקראינים לקחו את אבי לתחנת המשטרה. הם התעללו בו עד אובדן הכרה. אחרי ששב להכרה אמר לי: 'בן, ספר לאנשים מה החיות האלה עושות ליהודים'. עד היום אני זוכר את זה".

    ימים ספורים לאחר מכן הובאו פריבלר ואביו ליער עם קבוצת יהודים. "היו שם שני בורות, אחד גדול ואחד קטן יותר", הוא נזכר. "עמדתי לפני אבא, הוא דחף אותי לבור, אני נפלתי. הגרמנים החלו לירות. כשאבא נפל, הוא כיסה אותי בגופו. אחר כך הגרמנים התחילו לירות עלינו מלמעלה וכדור אחד פגע בי בצלע הימנית".

    הוא היה רק בן עשר אז, אך הבין כי הוא חייב להציל את עצמו. "בלילה יצאתי מהבור והלכתי לחפש מפלט", הוא משחזר. "הגעתי לבית של מישהו שלמד איתי. הייתי עירום. אבא שלו פתח את הדלת, ראה אותי, קרא לי 'ז'יד' (כינוי גנאי ברוסית ליהודי; א"ש), בעט בי ואמר 'לך מפה'. שכבתי על הארץ, לא יודע אפילו כמה זמן. אחר כך חזרתי לעצמי וזחלתי אל הגשר. איכשהו הגעתי לבית של אוקראינים, איוואן ויבדוקיה בויוק. הם פתחו את הדלת, התחילו לשטוף אותי מהדם, נתנו לי לאכול, הלבישו אותי והחביאו אותי אצלם".

    ....

    לאחר החלמתו, בגיל 13, הוא הגיע לעיר קורסק, התגייס לצבא האדום ונשלח לבית ספר להכשרת ילדים לתפקידים צבאיים. פריבלר הצעיר היה מפקד מחלקה למשימות מודיעין וחבלה בעורף האויב וכאמור, ב־27 בינואר 1945 הגיע לאושוויץ. את המראות מרגעי השחרור הוא מתאר כ"זוועה". "ראיתי שיניים, שיער, גופות", הוא מתאר. "אנשים שנראים כמו גופות התהלכו שם".

    https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-743479

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף