• חוק הלאום: עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת "כשהתקשורת מפגינה במקום לעבוד"

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - ISRAELY    
  • - תגיות:
  • ין ספור עימותים פוליטיים מלווים את חיינו כאן ביומיום. על מה אנחנו לא מתווכחים? ארץ ישראל השלמה או גבולות 67', לפתוח או לסגור מרכולים בשבת, כן או לא פונדקאות, כן או לא מתווה הגז, כן או לא מסתננים. אין כמעט עניין שאין לנו ויכוח עליו. לפחות על עצמי אני יכול להעיד, שכמעט תמיד, גם כשאני משוכנע שהצדק נמצא בצד שלי, אני יודע להסביר מה טוען הצד השני. עד מחאת הדרוזים. המחאה שלהם נגד חוק הלאום היא פלא יוצא דופן. המחאה הזו, שכמו מחאות קודמות נגד הממשלה נדחפת גם היא בכל הכוח על ידי רוב גדול של כלי התקשורת, היא בהקשר הזה סיפור הזוי לחלוטין.


    שמעתי עשרות דרוזים בשבועיים האחרונים. חלק מהם ראיינתי, לחלק מהם האזנתי בתוכניות של אחרים, עם חלק שוחחתי בארבע אוזניים. מכולם ניסיתי להבין איפה הנקודה הבעייתית בחוק הלאום. מה מפריע להם. שיפנו לסעיף הבעייתי. שיראו זכות אחת שהם נהנים ממנה היום, ושחוק הלאום לוקח אותה מהם. כלום. אין כזה. כל הוויכוח שמתנהל בכלי התקשורת סביב עניינם של הדרוזים הוא ויכוח שנולד וחי בתחום הרגשי. ההוא נעלב, וזה נפגע, והשלישי מרגיש שזרקו אותו ואת העדה שלו מתחת לגלגלי המשאית, והרביעי חש כמי שהושלך החוצה מהאוהל. אסור לזלזל ברגשות, וצריך להקשיב לכל מי שנעלב, אבל בסופו של דבר בדיון חשוב כזה מומלץ לשלב פה ושם גם מעט רצינות ומעט עובדות. ושני אלה נעדרים מכל השיח הציבורי בעניינם של הדרוזים.
     כן, כולנו מחבקים אותם. כן, כולנו מוקירים אותם. כן, כולנו רואים בהם אחים לדם. אבל מה, לעזאזל, בין זה לבין חוק הלאום? כתוב בו משהו נגד הדרוזים? כתוב בו שממחר הם יהיו פחות ראויים לחיבוק? זה באמת מרגש לראות את התמונות מבתי העלמין הצבאיים, ולזכור את המחיר ששילמה העדה הזו במלחמה על הגנת המדינה, אבל עם כל הכבוד לזה, כשעיתונאים מוותרים על דיון רציני ומחליפים אותו בסיפורים על "הדרוזי שלהם" - ההוא שלמד איתם, ההוא ששירת איתם, ההוא שאח שלו נפל בקרב - ואפילו לא מתאמצים להסביר איזה שינוי יעבור על הדרוזי הזה שלהם בעקבות החוק, הם אחראים לשיח רדוד. כך העיתונאים, כך דוברי צה"ל לדורותיהם, כך הסופרים והיוצרים והאינסטלטורים ואני לא זוכר מי עוד הוציא הודעת חיבוק מטעמו לעדה.

    ...

    עוד הערה אחת. את המדורה הזו לא הדליקו רק בתקשורת ובאופוזיציה. גם חברים בכירים בממשלה, כאלה שחשבו שהם יכולים לחתוך קופון פוליטי קטן ולא העריכו לאן זה יגיע, זרקו את הגפרור שלהם לקומזיץ. זה התחיל בשר נפתלי בנט שצייץ בטוויטר על "אחינו לדם העומדים עמנו כתף לכתף בשדה הקרב", וש"אופן החקיקה של חוק הלאום פגע מאוד דווקא בהם ובמי שקשר גורלו למדינה היהודית"; וזה המשיך בשר משה כחלון, שאלף ישיבות ודיונים על החוק הזה לא הפריעו לו להכריז, אחרי שתמך בו, שהוא נחקק בפזיזות.
     
    טוב יעשה בנימין נתניהו אם בניגוד לאלה, ידע שלא להתכופף. לו אני במקומו, הייתי מדפיס את החוק הזה בכמה מיליוני עותקים ומחלק ברחובות. שיקראו אזרחי ישראל את נוסח החוק, ויבינו בעצמם עד כמה שוטפים להם פה את המוח.

    http://www.maariv.co.il/journalists/Article-655646

  • תגובות 

חזרה לראש הדף