• לקראת יום העצמאות השבעים - מאמרי יסוד של הוגי הציונות הדתית

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • - תגיות:
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • קרדיט צילום: shutterstock

    לקראת יום העצמאות השבעים נביא כאן קיצור משני מאמרים יסודיים וחשובים של שני ההוגים הציונים דתיים המשמעותיים ביותר במאה השנים האחרונות, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, מתוכן משתקפות גישות (משלימות) לשיבת ישראל לארצו ותחייתו הלאומית.

    זמן קצר אחרי קום המדינה נאם הרב סולובייצ'יק בוועידת המזרחי באמריקה, ודרשתו זו נדפסה במאמר המפורסם "קול דודי דופק". שם הרב מביא את הפסוק משיר השירים "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי", ועומד על התממשותו בהכרזה על מדינת ישראל. [כאן מובאים הדברים בקצרה ממש, וכדאי לעיין בהם במקורם].

    כמה פעמים דפק הדוד בפתח אהל רעייתו? דומני שכל הפחות יכולים אנו למנות שש דפיקות.

    ראשית, דפיקת הדוד נשמעה במערכה הפוליטית. מבחינת היחסים הבין לאומיים לא יכחיש אף איש שתקומת מדינת ישראל במובן פוליטי היתה התרחשות כמעט על טבעית. רוסיה וארצות המערב תמכו יחד ברעיון ייסודה של מדינת ישראל.

    שנית, דפיקת הדוד נשמעה בשדה הקרב. חיל ההגנה הקטן של ישראל ניצח את צבאותיהן העצומים של ארצות ערב. נס "רבים ביד מעטים" נעשה לעיננו.

    שלישית, הדוד התחיל לדפוק גם בפתח האהל התיאולוגי, ויתכן כי זו הדפיקה החזקה ביותר. הדגשתי כמה פעמים בדברי על ארץ ישראל, שכל טענות התיאולוגים הנוצרים שהקב"ה נטל מכנסת ישראל את זכויותיה באר ישראל ושכל ההבטחות בנוגע לציון וירושלים מתייחסות במובן אליגורי אל הנצרות והכנסיה הנוצרית נתבדו בפרהסיא על ידי יסוד מדינת ישראל כטענות שקר שאין להן שום עיקר.

    רביעית, הדוד דופק בלבות הנוער המתבולל והנבוך. פתאום התחיל הדוד לדפוק בדלתות הלבבות הנבוכים ודפיקתו- תקומת מדינת ישראל- האיטה לפחות את תהליך הבריחה.

    הדפיקה החמישית של הדוד היא אולי החשובה ביותר. בפעם הראשונה בתולדות גלותנו הפתיעה ההשגחה את שונאינו בתגלית המרעישה שדם יהודי אינו הפקר! אם האנטישמים יכנו תופעה זו כ"עין תחת עין", אדרבה נסכים להם, אם אנו רוצים להגן בגבורה על קיומנו הלאומי הסטורי מוכרחים אנו לפרקים לפרש את הכתוב "עין תחת עין" כצורתו. הרבה עיניים אבדנו במשך גלותנו.

    הדפיקה השישי שגם ממנה אל נסיח את דעתנו נשמעה בשעת פתיחת שערי הארץ. יהודי הנס מארץ אוייב יודע עכשיו כי יכול הוא למצוא מקלט בטוח בארץ האבות. זוהי תופעה חדשה בדברי ימינו.


    הרב קוק נפטר עוד לפני קום המדינה, אך כן ראה את ראשית קוממות והתבססות היישוב היהודי בארץ ישראל. וכך כותב הרב באגרותיו (אגרות הרא"יה ג/תתעא):

    כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אומנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעמ"י אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו (עיינו סנהדרין צח,א: ואמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא) . ועיני כל חודר ברוח דעת היו תמיד נשואות כי יד ד' הנוהגת כל מסיבות דורים תפליא פלאותיה להביא את ההתחלה הזאת למעלה יותר רוממה. והפלא הזה קם ויתא בימינו לעינינו. לא ע"י מעשה אדם ותחבולותיו, כ"א ע"י מפלאות תמים דעים "בעל מלחמות ומצמיח ישועות". ודאי קול דודי דופק. ואור ד' אחד, המנהל בחכמתו חסדו וגבורתו את גלגלי התולדה (-ההסטוריה) כשם שהוא מנהל את הליכות כל צבאות עולמים וכל סדרי היקום כולו, מופיע ברוב זוהר מתוך כל המאפלים לפלס נתיבות חוקו על עמים רבים והמון לאומים.

    והאירוניה של ההיסטוריה, אינה אירוניה מרה למשכילים אל רוחה. כבר היו לנו תקופות רבות שנושאי המשרה לא היו כלל מרוצים לרוחנו הפנימי. ומ"מ הרי החיים הכלליים הולכים ומתפתחים, וסוף כל סוף יבוא התור של האיחוד הגמור (של מלכות ישראל ורוח ישראל),זהו סוד החיים של כסא דוד, שהוא צפייתם של ישראל לדור דורים.

    והרי האירוניה של הורדוס בתור בונה המקדש היא יותר מרה, ומ"מ לא בשביל כך יאמר כל חוקר תולדתי נאמן שראוי ללמוד מזה רוח של סבלנות למעשיו של הורדוס והליכות חייו ושאיפותיו. הלבנים אל הבנין יכולים לשאת גם אותם שאינם חודרים אל עומק סוד הישרים אשר ישבו בו. ולא רק הלבנים, כי אם רשאים הם להיות המנצחים על המלאכה. אבל בבא תור סוד הישרים להגלות אז יבורר הדבר, "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". ומכל מקום אין שכר כל בריה מתקפח, ועל פי פעלם ימצאו כל העובדים את ערכם בזכרון האומה לדורות יבואו. וסוף כל סוף יצדק קודש.  

     יום עצמאות שמח לכולנו

  • לתגובות
  • תגובות 

חזרה לראש הדף