• דבר תורה לפרשת ויקרא- עניין הקרבנות במשנת הרב קוק

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - תגיות:
  • חומש ויקרא עוסק ברובו בדיני הקרבנות, ואף נקרא על שם כך בלשון חז"ל "תורת כהנים". בהבנת העניין והטעם במצוות הקרבנות עסקו חכמי המחשבה בישראל במשך הדורות, ונאמרו בזה טעמים שונים בסגנונות שונים (עיינו לדוגמא בויכוח הגדול בין הרמב"ן לרמב"ם בפירוש הרמב"ן לפרשתנו, ויקרא א/ ט). 

    מובאים בזה לקט דברים מכתבי הרב קוק זצ"ל שמוסבר בהם עניין הקרבנות על פי גישת חכמי הסוד (הקבלה), כמו גם גישתו של הרב לשאלה האם יהיו קרבנות לעתיד לבוא, נושא שגם בו דשו רבים.   

    -לרצון מאוד יהיה לפני אם תלמד מלאכת השחיטה בהוראה ובמעשה לקיים דברי חז"ל (חולין ט,א). אחרי הצפיה למרחוק, שאיננו מרחיקים, על דבר השקפת הצדק לגבי בעלי החיים כולם (עיינו "חזון הצמחונות והשלום". ת"ם), הננו מכירים ברור שכל הדרגות הנדרשות לעולם החומרי והרוחני לעלות עליהן כדי להגיע למטרה העליונה, שאחת מהן היא תורת השחיטה וכל דקדוק דיניה, הם הם התכנים המביאים את כל אור הקודש מאור הצדק העליון שיחול בכל נשמת כל חי ובעולמים כולם, ועבודת הקודש גמורה היא לקיימם בנפש חפצה ושמחת ישרים הששים בעבודת ד' טהורה (אגרות הראי"ה ג' תשפ).

    - סוד הקרבנות הוא ממש העלאת נפש הבהמית שבבהמה. כשמעלים ומקריבים בהמה וכל מיני קרבן הכשרים מעלים את הכוחות הללו להוסיף כח באוצר האומה בכוחה לא-להים, ומתעלה רוחניותה וגשמיותה, וע"י כן העולם כולו מתברך. וכל געגועינו לקרבנות בבנין המקדש, הוא ממש לשכלל את האומה והעולם בכוחות חדשים אמיצים מאוד (משנת הרב ו, ג).  

    - בעלי החיים, הקרבים למזבח, חל בהם עצמם התיקון ע"י התעלותם להיות זבח לה', שכיון שאין בהם דעת אינם מגיעים להתעלות זו כי אם במעשה הנעשה בהם בהעלות לה' דמם וחלבם, שהם עיקר מכון הנפש. מה שאין כן האדם, אשר בלבו המבין ישכיל את מעשה הקרבן ויתקרב אל ה' כדעתו. אבל לעתיד לבא שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי החיים, "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה'". ואז ההקרבה שתהיה דווקא של מנחה, מהצומח, תערב לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות (עולת ראיה א רצב) (והיינו בשלב מתקדם בגאולה העתידה. עיינו משנת הרב שם, ט-י. וכן בדעת תבונות סי' צב ובהערת הגר"ח פרינלנדר שם).


  • תגובות 

חזרה לראש הדף