• מתורתו של השפת אמת לפרשת כי תצא

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - תגיות:
  • פרשת כי תצא פותחת בעניין פרשת "יפת תואר", עם ישראל יוצא מלחמה ומנצח, ושובה שבי. "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו".
    ואמרו חכמי תורת הנסתר ותורת החסידות שהתורה רמזה כאן גם על מלחמה אחרת – על המלחמה של האדם ביצר הרע ובכוחות ה"סטרא אחרא" שבתוכו. בדרך זו הולך גם השפת אמת על פרשתנו.

    "ונתנו ה' אלקיך  בידך"- אומר השפת אמת שעל האדם לדעת שגם כשנלחם וניצח את היצר הרע, אין לו מה להתגאות ולהחזיק טובה לעצמו, כי "לולא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו (ליצר הרע)", וסוף סוף הגבורה והכח לנצח ניתנו לו מהשי"ת. וזה מה שנאמר "כי לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", ומקשים, מה החסד בזה, כך מגיע על פי הדין? אך העניין כפי המבואר, את כל המעשים הטובים שעשית, בעצם זכית לזה גם ובעיקר בזכות החינוך שקבלת, האמצעיים הרוחניים וגשמיים שזכית להם. איך היית נותן צדקה אם לא היה לך כסף, ואם לא לימדו אותך שלתת צדקה זה דבר חשוב וטוב, ולא היית נתקל באנשים נדיבים שמהם למדת? נכון, גם לך הייתה הבחירה אם ללמוד וליישם או לא, אבל אי אפשר לומר שעשית הכל לבד (גם לא חצי..). אבחל הקב"ה בחסדו משלם לאדם כ"מעשהו", כל הטוב שעשית מיוחס כולו אליך.

    עוד אומר השפת אמת על הפסוק הנ"ל: "ושבית שביו"- במלחמה ביצר הרע, לאחר הנצחון גם שובים ממנו שבי. והעניין, כי בכל דבר בבריאה יש נקודה טובה המעלה חן לפני הקב"ה, וכמו שעכתוב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" ואם כן בכל מקום בו אדם נמצא, ובכל מעשה שעושה הו יכול לחפש ולמצוא את הנקודה של החן הזו, ולעשות את מעשה  לשם שמים. ומחדשת לנו התורה כאן, שגם בדברים הנתפסים כרעים, כוחות היצר הרע ותחבולותיו, יש בהם נקודת חן כזו, והיא מתבררת דווקא על ידי הנצחון עליהם, שמתוך ההתגברות מתגלה ומתגבר על ידם כבוד שמים.

    - עוד כתוב בפרשה על עניין המלחמה "כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע. כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחנך קדוש" וכו'.  הרמב"ן על הפרשה מעיר שבמחנות היוצאים למלחמה בטבע שבעולם המצב המוסרי עלול להיות קצת בעייתי, והאדם שבביתו תרבותי ונחמד עלול להיות במצב המלחמה לחיית טרף שמרשה לעצמו מעשי נבלה שבביתו ובמסגרת הרגילה שלו לא היה כלל מעלה בדעתו לעשות. ולכן מזהירה התורה את עם ישראל, שאדרבה להפך- במצב המלחמה עמ"י מצווה להשמר שבעתיים מאשר במצב רגיל, לשמור על הקדושה ואצילות הנפש.

    גם כאן מביא השפת אמת דרשת חז"ל ש"מחניך" אלו האיברים של האדם. במלחמה הפנימית של האדם ביצר הרע עליו לשמור על קדושת איבריו ומחשבתו תמיד, כי השי"ת שוכן בקרבו, וכמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- בתוכו לא נמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד (רש"י), ועליו להזהר מלחלל את קדושתו.

    ומוסיף השפת אמת בשם הספרי (מדרש הלכה קדום על ספר דברים) "כי תצא מחנה- לא תצא אלא במחנה", כשתצא לקרב להלחם ביצר הרע, המלחמה תהיה ע"י שיכניס את עצמו בכלל ישראל, שתהיה כוונתו לנצח לא רק בשביל עצמו, אלא תהיה כוונתו כדי שיצליחו כלל ישראל במלחמות ה', כי הכלל תלוי בפרט. ויש כאן כלל יסודי לכל עבודת ה'- "יסוד הכללות"- שהחשבון של האדם צריך להיות לא פרטי, איך הוא יצליח ויזכה לשכר טוב וכו', אלא עיקר כוונתו תהיה להשפיע טובה וברכה על כלל ישראל ועל כלל העולם.          

  • תגובות 

חזרה לראש הדף