• אריה אלדד: רק בישראל האומנים המפונקים מהשמאל דורשים שהמדינה תממן את מחאתם

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - פורום    
  • - תגיות:
  • חופש הביטוי והיצירה הם יסודות הכרחיים בכל משטר דמוקרטי. מי שמאמין שאומנות יכולה לשנות מציאות, להוקיע ליקויים ופגמים ועוולות כדי להביא לתיקונם - חייב לאפשר חופש יצירה. סופרים ומשוררים, מחזאים, במאי קולנוע, וגם ציירים, פסלים ומוזיקאים רשאים, אולי אפילו חייבים, להיות ביקורתיים כלפי תופעות חברתיות, משפטיות ומדיניות, להילחם למען החלשים, הנרדפים, המדוכאים. להתייצב לצדם, להיות להם לפה ולנסות לזעזע את המערכות שהרעו, ואת החברה שאפשרה להם לנהוג כך.

    כל זה במדינות דמוקרטיות לעילא. אין צורך כמובן להרחיב על חשיבותה של האומנות הביקורתית במשטרים טוטליטריים. ברית המועצות גידלה דורות של אומנים חתרניים. בולגקוב הגניב מסרים ביקורתיים ב"האומן ומרגריטה". מי שכתב דברים מפורשים נשלח לסיביר או הוצא להורג. רק אומנים־מטעם שזכו לברכת השלטונות זכו לפרסם את עבודותיהם, להציגן במוזיאונים ובכיכרות, בתיאטרון ובקולנוע ויצרו עבור ממשלותיהם יצירות פטריוטיות לעילא, ובדרך כלל גם נחותות מבחינה אומנותית. רק כשנחלש השלטון הקומוניסטי יכול היה סולז'ניצין לכתוב דברים מפורשים, וגם אז נרדף והוגלה מארצו כשהתפרסם "ארכיפלג גולאג".

    בכל מקום בעולם ידעו אומני המחאה הנלחמים בעוולות כי הם עלולים לשלם ביוקר עבור המאבק שלהם במשטר. בדמוקרטיות המערביות המחיר הוא דעת קהל עוינת, בדיקטטורות - אבטלה, מאסר או מוות. הם רעבו ללחם, סבלו רדיפות ועינויים - ויצרו יצירות מופת לדורות.

    אבל בשום מקום בעולם לא תבעו האומנים מבקרי המשטר או החברה - שהמדינה תממן את מחאתם. הצביעות, הפינוק והחוצפה הזאת ייחודיים לאומני השמאל בישראל. רק כאן מסבירים לך אנשי רוח, אומנים והפוליטיקאים המגבים אותם, כי המדינה חייבת לממן את האומנות גם כשהיא חותרת תחת עקרונות היסוד שלה, כי בלי תמיכת המדינה לא תוכל היצירה להתקיים.

    https://www.maariv.co.il/journalists/Article-669864

  • תגובות 

חזרה לראש הדף