• חגי בר אוריין

  • כתב - יאיר ושמרית קלין    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • *להציל את ההר*

    חגי עלה מפרס לארץ ישראל בהיותו בן שש שנים. הוריו ושנים עשר ילדיהם התיישבו בשכונת הבוכרים בירושלים. חגי התגייס לחטיבת גולני והוצב ב״מובלעת הר הצופים״.

    במסגרת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן שנחתם לאחר מלחמת העצמאות, נאסר להעלות חיילים וכלי נשק להר הצופים. לפיכך, היו עולים החיילים במדי משטרה ובלילות היו מתבצעות פעולות צבאיות כגון סיורים, תצפיות, ומארבים, ואף הוחבאו והוברחו להר רימונים וכלי נשק אחרים.

    *בז' חשוון תשכ"ה (13.10.64)* חגי וחיילים נוספים עסקו בפירוק רימונים, בבניין מלא תחמושת. הרימונים שהובאו אליהם היו אמורים להיות מנוטרלים, ללא חומר נפץ. באחד הרימונים נשאר חומר נפץ, החייל שישב ליד חגי שחרר את הנצרה מהרימון בהנחה כי אין חומר נפץ ברימון. החייל קפא והבין כי יש בידו רימון חי.

    חגי בר אוריין התעשת מיד, הבין את גודל האסון שיכול להיות אם הרימון יתפוצץ בבניין התחמושת. חגי החל לרוץ מחוץ לבניין וכשראה שיש חיילים מחוץ לבניין וקלט שלא יכול לזרוק את הרימון הצמיד חגי את הרימון לגופו הרימון התפוצץ *וחגי בר אוריין* נהרג.

    חגי לא רק הציל את חבריו אלא גם את מוצב הר הצופים ואת מדינת ישראל שחרגה מהסכמי שביתת הנשק. ואם הרימון היה מתפוצץ ואיתו בניין התחמושת ישראל הייתה מואשמת בהפרת ההסכמים.

    לבקשת גורמי הצבא המשפחה לא דיברה על נסיבות נפילתו של חגי. רק לפני מספר שנים סיפור גבורתו של חגי החל להתפרסם. חגי לא קיבל לא עיטור ואפילו לא צל"ש אלא תעודת הוקרה בלבד. *אז במקום צלשי"ם ועיטורים בואו ביחד נפיץ את סיפורו של חגי הגיבור שעד לאחרונה לומר את שמו היה אסור*.

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף