• אם בגנרלים נפלה שלכת*

  • כתב - MotiL    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • ועדת הבחירות לכנסת ה – 23,  פרסמה את מפת המנדטים העולה מספירת הקולות. כל הקלפיות נספרו (כולל המעטפות הכפולות). וכן שוקללו הסכמי העודפים. הפתעות קרוב לוודאי, כבר לא יהיו.

    על פי הודעת הוועדה לכן התפלגות המנדטים היא כדלהלן: בחירות 2020: ועדת הבחירות פרסמה תוצאות סופיות, גוש הימין זוכה ל-58 מנדטים

    רשימת הליכוד זכתה ל-36 מנדטים, אחריה כחול לבן עם 33 מנדטים, הרשימה המשותפת 15 מנדטים, ש"ס - 9. יהדות התורה, העבודה-גשר-מרצ וישראל ביתנו  - 7  מנדטים כל אחת. הימין החדש - 6 מנדטים. 

    חלוקה לגושים: גוש הימין 58 מנדטים, גוש המרכז שמאל (ללא המשותפת) – 40 מנדטים בלבד, עם המשותפת - 55 מנדטים, ישראל ביתנו - 7 מנדטים. על פי המצב האריתמטי גרידא, סיים גוש השמאל את מסע הבחירות שלו בהפסד. עכשיו נעשה מאמץ גדול על ידי ראשיו – הקוקפיט להציג כשלון זה כנצחון. איך? על ידי הצגת הרשימה המשותפת הערבית כחלק מגוש השמאל... ומי המוביל בראש, מידע מטעה ושקרי זה? ניחשתם נכון. משה בוגי יעלון רמטכ"ל צה"ל לשעבר, האיש שהודיע אך לפני 10 ימים קבל עם ועדה כי (ציטוט): 

    "אנחנו תחת מתקפה של שקרים. אתה חושב שאני, כרמטכ"ל לשעבר, ועוד שני רמטכלי"ם, כשהרשימה המשותפת, דואגת להעמיד אותנו לדין בהאג, כפושעי מלחמה, אנחנו נשתף אתם פעולה? לא נכניס אותם לקואליציה ולא נסתמך עליהם" (25.2.20, -  ההדגשות שלי מ.ל.) 

    אתם הבנתם את זה? הם, כחול לבן, תחת "מתקפה של שקרים"... ולא, לא הציבור התמים, שנפתה להאמין לשקריהם, כמו זה האחרון, במהלך מסע הבחירות. מסע בו כמסתבר מותר הכל גם לשקר בעזות מצח. 

    ואכן, מספר ימים אחרי האמירה הנחרצת הזו הודיע הקוקפיט כי הם כן ישתפו פעולה עם הרשימות הערביות והם כן יסתמכו עליהם, שהרי אחרת אין להם שום סיכוי להרכבת ממשלה ובמיוחד לא לנוכח התוצאות שהשיג הימין בקלפי, מהן התברר כי עלו סיכויי נתניהו להרכיב ממשלה בת קיום. בעת כתיבת שורות אלו.

    פיסת אור בקצה המנהרה, התגלתה בימים האחרונים כאשר ח"כ צביקה האוזר ויועז הנדל, הסמנים הימניים של כחול לבן, המבולבלת, החליטו לרדת מן הגדר:   

    האוזר הודיע כי ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת לא הייתה ולא תהיה. "לא נשתף פעולה עם מפלגות שתומכות בטרור, או נמנעות מגינוי טרור".  והוסיף "לא נקיים ממשלת מיעוט. זהו ספין פוליטי של הליכוד"... ביום שני האחרון הם הודיעו כי הם נאמנים לאמירות אלו שלהם, ולא יתנו את ידם לחבירה למשותפת בכל צורה שהיא. בתגובה הודיע להם יעלון שנטל על עצמו את תפקיד הפוליטרוק האדוק, הקיצוני שבחבורה, כי הם יגורשו מן המפלגה...  

    אכן גם כחול לבן (ציונות), גם דמוקרטיה (גירוש מהמפלגה), גם חופש ביטוי... בתור צעדים ראשונים של מפלגה חדשה בישראל אין ספק כי כחול לבן רשמה הישגים רבים...

    אלא שבעוד יעלון מתגלה כסמן השמאלני שבחבורה, הופיע אחד מראשי הקוקפיט, הלוא הוא גבי אשכנזי, כשגם בפיו אותו גמגום: אין הוא בטוח שחבירה אל המשותפת תטיב עם כחול לבן בבחירות הבאות...

     ומה חושבים בעניין זה המצביעים ליעלון ולחבורתו? סקר של גלי צה”ל שהתפרסם באתר 'מידה' האינטרנטי, העלה כי 44 אחוזים ממצביעי ‘כחול לבן’ מתנגדים להקמת ממשלת מיעוט, עם הרשימה המשותפת. בציבור הרחב כולו רק 34 אחוזים תומכים באפשרות של ממשלה כזו. סקר נוסף של חברת ‘דיירקט פולס’  העלה נתונים דומים, לפיהם רק כמחצית מבוחרי ‘כחול לבן’ תומכים במהלך להקמת ממשלת מיעוט, על פי גירסת יעלון המתהפך בדעתו, חדשות לבקרים. בקרב הציבור בכללו רק שלושים אחוזים בלבד תומכים בממשלת מיעוט....

    בשולי המאבק העז, בין הימין למרכז-שמאל, נדחקו לחלוטין נושאים מדיניים כבדי משקל במיוחד, העומדים כיום על הפרק. 

    לראשונה נפתח בפני ישראל סיכוי של ממש לשינוי מהותי בגבולותיה ולחיסול הוויכוח, עם גורמים בינלאומיים וממשלות זרות, הדורשים חזרה של ישראל לגבולות 67 ("גבולות אושוויץ", כדברי אבא אבן, שר החוץ של ישראל דאז), ממשל טראמפ פתח בפני ישראל במסגרת תכנית המאה, הזדמנות לגבולות 'נורמליים' יותר. ללא לחימה וללא איומים אפקטיביים בסנקציות, בשל תמיכתה של ארה"ב ביישומה. הזדמנות נדירה ואולי חד פעמית זו נקרתה לנו כאשר שטחי התווך, בינינו לבין הפלשתינים, הַסְפָר הישראלי דהיום , הפכו  בשנים האחרונות למרכזו של מאבק עז בינם לבינינו. ברקע מתגלגלת תכנית פלשתינית/מערב אירופאית, לשבירת הרצף הטריטוריאלי הישראלי. זאת מנסים הפלשתינים להשיג , ואולי ישיגו, על ידי בניה מואצת, במימון אירופאי, בשטח C, הקריטי לעתידה ולבטחונה של ישראל.

    ישראל, המצויה עתה במאבק פוליטי, שסיומו עדיין איננו נראה באופק, לא יכולה להשיב תשובה ברורה לאמריקאים, על קבלת תוכנית זו. החמצה היסטורית בממדי ענק.

    הבחירות לכנסת נסובו הפעם על סאגה אישית לחלוטין. כחול לבן זכתה בנקודות כאשר הצליחה למקד את הבחירות הללו בשאלת אישיותו ונוהגיו של נתניהו. היא כשלה באופן חמור, במבחן התוצאות של קמפיין זה, כאשר הליכוד זכה בשלושה מנדטים נוספים  (עליה של כ – 10%), בהשוואה לבחירות הקודמות. 

    ועם זאת האסטרטגיה בה נקטה המפלגה החדשה דחקה לשוליים כל ניסיון למקד בחירות אלו סביב אידיאולוגיה כלשהי. זו נבעטה החוצה, הרחק מהמרחב הציבורי, בין אם היא חברתית ובין אם היא מדינית, לטובת ה"רק לא ביבי". אסטרטגיה אומללה זו רוקנה מתוכן אמיתי את הקמפיין וגרמה לכך שכחל"ב "הצליחה", לדלג מעל לדיון נחוץ אף הכרחי בעניינים מדיניים. תכנית המאה, המבטאת לראשונה את רצון האמריקאים לרדת סופסוף מעל הגדר, עליה ישבו, רגל פה רגל שם, מבחינת יחסם לישראל, מאז הכרזת המדינה, זכתה רק לגמגום מעורפל וחמקני של בני גנץ, מאימת הברית הצפויה עם הרשימה המשותפת. כנ"ל תכניתו של נתניהו לסיפוח הבקעה (שקיבלה כמסתבר אישור אמריקאי מראש). 

    שני הישגים מדיניים היסטוריים אלו, לא מומשו בינתיים. הם עלולים להקבר תחת הררי ההרס המדיני שעתיד להגרם בשל אותה ברית צפויה עם המשותפת. 

    ה"אידיאולוגיה" היחידה אותה שמענו השכם והערב,  הקְרֶשְצֶ'נְדוֹ, של מפלגת כחל"ב, היה הפמפום בתופים ובחצוצרות של "רק לא ביבי". 

    האם אפשר לנשום לרווחה, כאשר אנחנו משוחררים מהמאבק המכוער שליווה את מערכת הבחירות האחרונה? - אז זהו, מסתבר שלא. 

    התוצאות (אלא אם כן ישיג הליכוד דחייה בפרסומן, עקב פניה לבג"צ), מבשרות על מגמה, המתחזקת אף מעמיקה, במרחב הפוליטי החדש שנוצר בעקבות הופעתה של כחול לבן על במתו. הראשונה - המשך שלטון הימין ה"רך". לא זה הקשה של 'ימינה' (בנט, שקד),  גם לא זה הקשה של 'האיחוד הלאומי – תקומה' (סמוטריץ, רפי פרץ). אבל התוצאות משקפות בקול גדול גם את רצונו של הציבור: המשך כהונתו של נתניהו כראש הממשלה. הן מהוות הצבעת אמון ברורה באיש ובאופן מילוי תפקידו.  

    דהירתן במדרון, של העבודה, גשר ומרצ. 

    ולבסוף, אי אפשר לסכם את תוצאות הבחירות האחרונות ללא מבט בוחן על תהליך הדרדרותו של השמאל, וליתר דיוק ירידתן/דהירתן במדרון, של העבודה, גשר ומרצ. 

    הרשימה המאוחדת שהתמודדה בבחירות לכנסת ה- 23, בראשותו של עמיר פרץ, ספגה מהלומה כאשר ירדה מ – 11 מנדטים להם זכו שלושת המפלגות האמורות בבחירות הקודמות לכנסת ה – 22, ל - 7 מנדטים בלבד, כלומר ירידה של כ – 35%. עצות והצעות, שנמסרו ונאמרו לעמיר פרץ, לחבור לליכוד ע"מ למנוע ירידה כזו, שהסתמנה מבעוד מועד בסקרים, נידחו על ידי יו"ר המפלגה המאוחדת, בתירוצים מתירוצים שונים. בראש הנימוקים לדחיה כמובן ה"רק לא ביבי", פריט מרכזי בשטיפת המוח שביצעה כחול לבן בעצמה ובפרטנרים פוטנציאליים בבחירות.  

    הבחירות הללו נסתיימו כשבצידן לקח חשוב וגם סימן שאלה נוקב: האם מפלגת העבודה סיימה את תפקידה המרכזי בהיסטוריה של ההתיישבות/התקומה היהודית בארץ ישראל? מפא"י/מפלגת העבודה, פסעה בדרך מפוארת ורבת הישגים, בהסטוריה של העם היהודי ובתהליך תקומתו בארצו. האם מתרחש לנגד עיננו האפילוג, השקיעה, המסתיימים, למרבה הצער והכאב בקול ענות חלושה? 

     *בהשראת אמירתו האלמותית של בני גנץ: "אם בארזים נפלה שלכת" - התחליף שהוא הציע ל – "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת" (תלמוד בבלי מועד קטן ג' כה').

     otmoti@netvision.net.il

     

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

  • פרסמו אצלנו לחווית פרסום מדהימה שתניב לכם פניות איכותיות במיוחד. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

חזרה לראש הדף